Holokaust
Холокост
Holocaust

אני עומדת כאן לפניכם היום, ישראלית גאה, נציגת הכנסת, סמל ריבונותה של מדינת ישראל בארץ ישראל. אני עומדת אתכם כאן, כפי שעומדים נציגי ישראל בכל שנה באתרים הרבים, רבים מדי, על אדמת אירופה אשר רוותה מדם בני עמי שהיו למאכולת של שנאה עיוורת, של תורת הגזע ושל המחלה הארורה ההיא, האנטישמיות, הממשיכה לגבות את קורבנותיה גם היום, כ-70 שנה אחרי השואה.

אם תעצמו את עיניכם ותקשיבו היטב, תוכלו לשמוע בשקט הנורא הזה את זעקותיהם האילמות של מעל ל-2500 ילדים, נשים, זקנים וגברים שנרצחו ונשרפו כאן בגלל חטא נורא אחד: הם נולדו לאם או אב יהודים.

מכל קצוות אירופה הובלו יהודים ברכבות אל מחנות ההשמדה בגרמניה, פולין ומקומות נוספים. במדינות הבלטיות נחסכה מהם הנסיעה הזאת, הם הומתו בידי הרוצחים הנאצים ומשתפי הפעולה המקומיים. כך ביער רומבולה שליד ריגה, בפונאר ובפורט התשיעי ליד וילנה וקובנה (קאונאס) וכך גם כאן בקלוגה לא רחוק מטאלין ובמקומות נוספים. כך נזרעה האדמה הבלטית בקברי אחים יהודים.

מעל אימי אותן שנים, מתנשא זיכרון השואה כמגדלור ענק- אלא שבמקום אור הוא מפיץ סביבו את חשכת המוות ואפילת רצח העם. זיכרון עולם של פצע שלא יוכל ואסור שיגליד אי פעם, כדי להזכיר לדורות הצעירים ואלה שיבואו אחריהם לאיזה תהום של שנאת האחר יכלה אירופה להגיע, להזכיר ולזכור ולעולם לא לשכוח!

ראשי מדינות ומנהיגים דתיים רבים שביקרו בישראל ביקשו ממנה את סליחת העם היהודי על חלקן של מדינותיהם במכונת המוות שהשמידה כמחצית מבני עמי. אנחנו, בניהם ובני בניהם של הקורבנות יכולים לשמוע את הסליחה, לכבד את המבקשים ולהבינם, אך איננו רשאים לסלוח, לנו אין זכות לסלוח בשם שישה מיליון...

סליחה פירושה להפוך דף, לסגור את הנושא, ואני מבקשת לומר לכם שבמקום להפוך את הדף, חובה אנושית היא לקרוא בו שוב ושוב, ללמוד וללמד אותו, כי רק כ ך אולי נדע בעתיד למנוע את הישנותם של פשעי שנאה ורצח עם. אני אומרת אולי, כי לצערי איננו מצליחים כל כך. מעשי טבח, הרג המוני וזילות חיי אדם ממשי כים להתרחש סביבנו וגם על משטר הטובח בימים אלה מעל 100,000 מבני עמו וחונק את ילדיו בגז, כבר שמענו.

בשנת 1942 בוועידת ואנזה הוכרזה אסטוניה כ- "יודן פריי" (נקייה מיהודים). ב-1943 הוחזקו כ-3,000 אנשים במחנה הריכוז של קלוגה, רובם הגדול יהודים שהובאו לכאן מגטאות וילנה וקובנה. מפקדי המחנה היו קציני ס. ס. , שומרי המחנה היו חיילי גדוד 287 של המשטרה האסטונית.

ב-19/9 1944, ימים ספורים לפני שחרור המחנה ע"י הצבא הסובייטי, הוצאו כל אלו ששרדו בו עד אז להורג וגופותיהם נשרפו על מנת שלא להשאיר זכר ועדות. הגופות אמנם הפכו לאפר, אבל האמת שרדה.

ישנם בעולם כאלו, לא מעטים לצערנו, המכחישים היום את השואה. הידוע לשמצה שבהם הוא נשיאה לשעבר של איראן, אחמדינג'אד, אשר גם התבטא לא אחת על רצונו להשמיד את מדינת היהודים. ישנן תנועות ניאו-נאציות, פאשיסטיות ואנטישמיות, המכחישות בגלוי את זכר השואה. כך נרצחים הקורבנות בפעם השנייה.

מן הצד השני, ישנם עמים ומדינות אשר באומץ רב באו חשבון עם עברן, הישירו מבט אל ההיסטוריה הלא רחוקה, הכו על חטא והנהיגו תכניות ללימוד השואה במערכות החינוך שלהן ומכשירות מורים לצורך זאת בקורסים ב"יד ושם".

וישנם כמובן אותם מעטים, מעטים מדי, חסידי אומות העולם, אשר תוך סיכון חייהם וחיי בני משפחותיהם הצילו יהודים, הסתירו אותם או סייעו להבריחם מציפורני הנאצים ומשתפי הפעולה שלהם. הם היו נקודות האור באפילה הנוראה ההיא אשר בחרו להיות בני אדם במקום שבו לא היו בני אדם. הם קיימו את הפסוק " כל המציל נפש אחת, כאילו קיים עולם ומלואו".

ב - 1 לנובמבר 2005, האו"ם קיבל החלטה לציין יום הזיכרון לשואה בתאריך 27 לינואר, תאריך בו שוחרר מחנה ההשמדה אושוויץ ע"י הצבא הסובייטי. אך אסטוניה התחילה לציין יום הזיכרון לשואה שנתיים לפני החלטת האו"ם. ביום זה מניחים פרחים במקומות השמדה המונית, בבתי הספר מלמדים שיעורים בנושא השואה. אנחנו, הישראלים, מכירים ומעריכים זאת. כמו כן אני מברכת אירועים חשובים כגון: הקמת אנדרטה בפיארנו לזכר הילדים שנספו ע"י הנאצים, הקמת אנדרטה בטאלין לזכר יהודי צרפת שנרצחו שם, והרשימה עוד ארוכה.

על רקע כל אלה, פתיחת האנדרטה כאן, בקלוגה הינה אבן דרך חשובה בהנצחת זכר קורבנות הנספים, ושיעור חשוב מאין כמוהו לדורות העתיד, שיעור על כאב, סבל וגבורה. הזמן מוחק מהזיכרון את אירועי העבר. משימתנו המשותפת היא לשמור על זיכרון העבר למען העתיד. האנדרטה הזאת הינה סמל האסון שלא ניתן לו לחזור לעולם!

אחד הדברים המשותפים בין כל הדתות המונותאיסטיות היא האמונה כי כל בני האדם נולדו שווים ובצלם האל, וחובתו של כל אדם באשר הוא, לעשות כל שביכולתו להתנהג בהתאם ולהנחיל זאת לדורות הבאים אחריו.

בשם מדינת ישראל ובשם כנסת ישראל ברצוני להודות לממשלת אסטוניה על תרומתם להנצחת זכר השואה.

אני מודה לכם על הזכות והכבוד שניתנו לי להשתתף באירוע זה.

תודה.